הבלונים של השכן

סדרת ציורים, 2022-2025

״אני לא מאמינה שנסעת שעתיים כל הדרך מרמת גן לחיפה רק כדי לצייר בלוני גז״, ילדה אחת אמרה לי בחצר אחורית אקראית ברחוב אינשטיין בחיפה.
זה באמת קצת מוזר, אני יודעת. אז למה בעצם אני מציירת בלוני גז?

יש נופים שהם יפים באופן ברור ומוסכם; שקיעת השמש וחוף הים והרי אילת וונציה. אני אוהבת לטייל בהם ואני אוהבת לטפס על הרים ולהביט בשמיים נפתחים מולי אבל החיים האמיתיים שלי לא שם. אני חיה בעיר וכל חיי חייתי בעיר. בעיר קטנה מוקפת הרים ואחר כך בעיר גדולה יותר, אפורה וסואנת וצפופה משהכרתי. אלו החיים שלי, דודי שמש שמסתירים לי את השמיים ושכנה שצועקת ובגינה האחורית בלוני גז ומזגנים וצינורות וחתולים ליד הפח. אלו החיים שלי והם יפים גם כן, במין דרך חלודה ומאובקת משלהם.
בגינות אחוריות של בניינים משותפים יש שקט עירוני מרגיע. כלבה נובחת ויונים הומות וילדה קטנה שצוחקת ברוסית. בלוני הגז, אפורים וחלקים ופשוטים מזכירים לי את החיים האחרים שנחיים כאן סביבי, ברגעים אלה ממש. אני אוהבת את העזובה שאופפת אותם, את האופן שבו הם צוברים שמש וגשם ותמיד מצופים סבך צמחי בר ועשבים. אני אוהבת את העובדה שהם תמיד מגיעים בזוגות ואת הגגות הקטנים שמכסים אותם. אני אוהבת להתגנב לחצרות בניינים זרים ולמצוא בהן את החן שקל כל כך לפספס. הבלונים של השכן תמיד מעניינים יותר.