שלושה שבועות לתוך הסמסטר, נתקלתי במעצור ראשון. הנה משהו שאני פחות מתחברת אליו בשיטת הלימודים כאן בברצלונה: חוסר הבהירות שאופף את משך הזמן שעתיד לקחת כל פרוייקט בסטודיו. הנה יתרון וגם חיסרון להתנסות שלי בשני מוסדות לימודים שונים בתכלית: יש לי למה להשוות.
בשוודיה, בכניסה למתחם הסטודיואים בבית הספר על לוח המודעות היתה מודפסת תכנית הלימודים המלאה. כל תרגיל, מרישומי הבארג הראשונים, דרך כל הקאסטים שיהיה עלינו להעתיק, תחילה בפחם ומאוחר יותר גם בגיר לבן. כל הדרך אל פרויקט הגמר של סוף השנה השלישית. לצד כל אחד מהם, פירוט קצר: מה מהות כל תרגיל, כמה שבועות יוקדשו לו, מהם הדברים שעליהם אנחנו נמדדים ומה מצופה מאיתנו ללמוד ממנו. זה היה מרגיע, תמיד לדעת מאין באתי ולאן אני הולכת.
בברצלונה, נדמה שכל תלמידה עוקבת אחרי תכנית לימודים שונה בתכלית, אולי נתפרה במיוחד למידותיה. יש תלמידות שמסיימות את התכנית במלואה בשנתיים, ואחרות שנשארות באקדמיה ארבע, חמש שנים ויותר. כשפרוייקט חדש בסטודיו מתחיל, אף אחד לא יודע לומר לך כמה זמן הוא עשוי לקחת לך. יכול להיות שבועיים, יכול להיות חצי שנה. זה תלוי בך, הם אומרים, אבל זה למעשה תלוי במורה המנחה שלך. כשהוא מכריז שסיימת אז סיימת, ולא רגע אחד לפני כן.
כבר כתבתי בהתחלה: אני לא אוהבת את הדרך הנהוגה כאן. אני מבינה את הרציונל, אני מניחה. להקדיש לפרויקט כמה זמן שדרוש לו, לחקור בסבלנות ובנחת את הדקויות העדינות שהופכות עבודה מסתם מדויקת למעולה במיוחד, לא להאיץ בתהליך. ויש בזה גם משהו משחרר, כשאני מצליחה להתמסר אל ההתבוננות המוחלטת, הממושכת, שמשתבחת עם הזמן כמו יין טוב.
ויש בזה גם תסכול משווע. כשכל יום מבטיחים לך: אולי מחר, וכל יום אומרים לך מחדש טוב, תדחפי עוד קצת את זה ואת זה ואת זה. ואת, את עצמך כבר מזמן מאסת בגלגול הסלע המסוים הזה אל עבר אותה הפסגה הבלתי נראית. ולמה אתם ממשיכים להבטיח לי שהיא עוד רגע מגיעה ואני, למה אני לא מצליחה לראות את מה שאתם רואים, לעשות את מה שאתם כל כך בטוחים שאני מסוגלת לעשות.
אז אני הקדשתי למסע הזה שלוש שנים, אבל כאן בקטלוניה שבספרד לא מאמינים כל כך בלוחות זמנים קשיחים כאלה. כך או כך, שלושה שבועות אל תוך שנתי השלישית אני לומדת להיאחז במה שמועיל ולהרפות היכן שאפשר. להתמסר לתהליך. דרך ארוכה עוד לפניי, חודשים אינטנסיביים של עליות ומורדות, הצלחות קטנות וכשלונות כואבים. אני זוכרת מאין באתי, אני חולמת לאן עוד אלך. בינתיים אני כאן, לומדת.
