פסטה מלשון פסטיבל, כמו פייסטה – לא כמו המנה האיטלקית
אני גרה בגראסיה, שכונה שפעם הייתה כפר קטן בפרברי ברצלונה שגדלה וגדלה ובלעתהו, ולא נודע כי בא אל קרבה. עכשיו היא אמנם מוניציפלית חלק מהעיר אבל היא שמרה על אופי משלה, כולל מנטליות קהילתית של כפר קטן, מסורות ארוכות שנים וכמה חגים שחוגגים רק כאן אצלנו. אתן מבינות, בגראסיה אוהבים לחגוג. אוהבים להבעיר ולפוצץ דברים, לתופף ולצעוד בו זמנית ובתלבושות תואמות ואולי הכי חשוב: לעשות את זה לעיתים קרובות ככל הניתן.
באוגוסט נחגגת כאן החגיגה הגדולה מכולן. ככה גם קוראים לה – החגיגה הגדולה – La Festa Major. רחובות השכונה מולבשים חג – הבלוקים והפלאזות נסגרים, במות מוקמות ותפאורה חגיגית נתלית בין הבניינים – פסלי עיסת נייר צבעוניים, מאורות קרטון ויער מלאכותי ומזרקה שצצה יש מאין. ברחוב ורדי בנו מגדל בלב ג׳ונגל, בטורדרה נכנסנו לתוך כוורת דבורים. ברחוב מוצארט שיוצא מוילה דה גראסיה מוצב פסל בגודל מלא של הקדושה ג׳ורדינה רכובה על סוס, נלחמת בדרקון שמתפתל אליה מבין המרפסות.
ברחבי השכונה מוקמות גם במות זמניות לרוב, ומופעי מוזיקה מועלים עליהן מדי לילה ובסופי השבוע גם במהלך היום. מאחר ואני זקנה בנשמתי, והרעיון לצאת מהבית באחת עשרה בלילה נשמע לי מופרך מיסודו – אני מסתפקת בהאזנה להדים שמגיעים מהפלאזה הקרובה אל המרפסת שלנו.
והנה לכן גלריית תמונות מרחובות הפסטיבל השנה:
