סיפור דרך
יום שלישי: מקומה דה ואקה לקראלבס
זה היום האחרון לטרק שלנו ואנחנו יוצאים אליו כשהעמק עדיין שרוי בערפילי בוקר. קר בעמק של קומה דה ואקה. השמש עדיין לא עלתה גבוה מספיק מעל הרכס, ורק פסגות ההרים הגבוהים ביותר מזדהרות באור השמש העולה.
המסלול של היום ילווה את ערוץ נהר פרסר כל הדרך לקראלבס, ואחרי עלייה קצרה בתחילת היום כולו יהיה במגמת ירידה. אנחנו נאחזים בידיעה הזאת כשאנחנו מתחילים את המסלול בחצייה של נהר פרסר ורואים לפנינו את השביל המתפתל במעלה ההר ממול. אבל העלייה באמת מתגלה כקצרה, ואחריה מחכה לנו ירידה מתונה וארוכה לאורך צלע ההר, בתוואי סלעי ורעוע. בהדרגה צלע ההר הסלעי והחשוף משתנה למדרון מיוער בצפיפות בעצי אורן. אנחנו עדיין הולכים בצל וזה נעים וקריר, למרות שהשביל עצמו מלא מהמורות, שורשים חשופים ואבנים מידרדרות.
המסלול מתקרב בחזרה אל הנהר ואחרי חלון נוף מרהיב אל מפל גבוה של מים שוצפים אנחנו מוצאים את עצמנו יורדים אל הערוץ וחוצים את נהר פרסר בפעם השנייה מאז הבוקר בעמק מול הבקתה, בגשר קטן מעל סדרת בריכות רדודות, מחוברות זו לזו במפלי סלע קטנים. אנחנו מחליטים לקחת הפסקה שם, לטבול רגליים במים. הם קרים כל כך, כמו אמבטיית קרח. אנחנו טובלים רק את הבהונות, אוכלים משהו קטן וממשיכים הלאה. הדרך עכשיו עוברת קרוב יותר לערוץ הנהר ורעש המים השוצפים מלווה אותנו בקצב קבוע.
אנחנו חוצים את הנהר עוד פעם או פעמיים ומגיעים לפיצול שבילים. למעלה, עשרים מטר של טיפוס, נמצא סולט דה גריל. יעד שנראה פופולרי למדי, מסומן היטב ועמוס במטיילי יום, משפחות עם ילדים ובעלי כלבים. אנחנו מחליטים לסטות מהדרך כדי לראות את המפל ולא מתחרטים. מפל סלע גבוה כל כך, בריכה טבעית מוצפת שמש.
אלה הקילומטרים האחרונים לפני קראלבס ואנחנו כבר רואים את הסוף אבל גם לא ממהרים להגיע. הנהר קורא לנו לרחוץ בו, ומה בעצם נעשה בכלל בקראלבס? אנחנו עוצרים על גדת הפרסר בחלקת דשא מיוערת קלות, מניחים את התיקים ומחליפים לבגדי ים, אנחנו רוחצים במים הקפואים עד כאב, מתייבשים בשמש, צמרות העצים מתנועעות ברוח, אנחנו נהנים מהרגע.
