במרחק, חמור נוער כאילו משא העולם כולו מונח על כתפיו. נעירה ארוכה, ממושכת. גשם יורד בלס פלאנס ד׳הוסטולס. אנחנו מבלות את היום על מרפסת העץ מתחת לסככה, או לאור הנר בסלון הקטן, קוראות, משוחחות, מנמנמות וכותבות לסירוגין.
כמה פסיעות ממתחם הקמפינג שאנחנו ישנות בו זורם הנהר. גשר עץ רעוע ושביל קצר ומלא מהמורות מובילים אותנו אל איזור של בריכות רחצה צלולות שנקוות בו בין מפלי סלע טחובים, עטויי שרכים. גדת הנהר מוצלת ולמרות החום הגדול, ליד המים קריר ונעים. החום הגדול שלפני הגשמים, אני מתכוונת. שלושה לילות היינו בלס פלאנס ד׳הוסטולס, וחווינו שם כמעט את כל העונות. משמש קופחת לעלים צהובים מרחפים ברוח קרירה ומיום שלם של גשם זלעפות לשמש אביבית מלטפת.
קשה לכתוב על זמן שעוצר מלכת. על ציוץ הציפורים, על קול פכפוך מי הנהר, על משיכת מכחול רודפת משיכת מכחול. אוושת הרוח בעלים, במים, שפירית שחורה וקטיפתית עומדת על גבעול, מרטיטה כנפיים כמשוויצה. אנחנו מבלות שעות ארוכות על גדת הנחל, טובלות בזרם ועושות את דרכנו דרך הבריכות אל המפל שבשמש. טחב סמיך מכסה את סלעי המפל, טחב עבה, צרוב שמש, שונה כל כך מהשכבות הלחות ירוקות העד בשוודיה. מרבד עשיר וצפוף שניכר שגדל כאן זמן רב.
גם על טחב כתבתי כבר בעבר. כמו הקיסוס, גם בטחב אני אוהבת לראות את חלוף הזמן. ובאמת מחר כבר שוב ראש השנה, ואין זמן טוב מזה לקצת חשבון נפש איכותי כזה של אלול. אני מסתכלת אחורה אל השנה שחלפה, שנה שהתחילה לי בפרידות עצובות, המשיכה באתגר אל סיום הלימודים ומסתיימת כעת בין פיסות טבע ומפלים ירוקים, רגע לפני התבצרות ממלכת הסתיו. זאת הייתה שנה לא פשוטה אבל טובה גם, בדרכה, ולמדתי בה הרבה על עצמי ועל מה חשוב לי, ועל מה לא אהיה מוכנה עוד לוותר.
